בימים הקרובים ייכנס ליאור הוכמן, ללשכה שמעליה כתוב השלט היוקרתי "מפקד בסיס שיזפון". הטנקיסט שצמח מלמטה ועומד לפקד בקרוב על ה"אוניברסיטה" של חיל השריון מגלה שהמצב בצה"ל טוב, המוטיבציה לשרת גבוהה, ושאין כמו אחוות שריונרים לפעול להחזרתו של גלעד שליט
שבתי בנדט (מאתר M NEWS, 6 ביולי 2011)
אלוף משנה ליאור הוכמן, מפקד המרכז לאימון באש בצאלים ותושב העיר, ייכנס בימים לתפקיד היוקרתי של מפקד בסיס שיזפון - המתקן שמרכז את רוב ההכשרות והאימונים של חיל השריון, מהכניסה לצבא ועד לקורס הקצינים של החיל.
הוכמן, בן 42, נשוי לעידית ואב לשלושה בנים: ארז בן העשר, איתי בן התשע ואייל בן השנתיים. הוא החל את שירותו הצבאי בשריון מתוך בחירה, בניגוד לרבים אחרים, הוא ביקש זאת מראש, ולא קיבל את זה כגזירה מלמעלה בגלל פרופיל נמוך או צורך של הצבא. בחירה זו על פי דבריו מושפעת מאוד מחיי ילדותו, ולא, אין לו אב בעל קריירה צבאית ענפה בחיל השריון.
"נולדתי וגדלתי בנתניה. מגיל מאוד צעיר נמשכתי לעיסוק בתחומי היסטוריה צבאית, אפשר לומר שאני סוג של פריק להיסטוריה צבאית"" הוא אומר. "הייתי בנוער שוחר מדע ואמנות, בגדנ"ע אוויר ולמדתי פיזיקה ומתמטיקה בתיכון 'שרת' בעיר. מאז שחשבתי על הצבא וכבר בבקו"ם, הייתי בין הבודדים שביקשו להגיע לשריון".
בכל זאת, לא העדפת יחידת חי"ר אטרקטיבית?
"לא, מהקריאה על המלחמות פשוט התאהבתי בחיל. מאוד נמשכתי לחיל, לאחר שהתמקדתי בקריאה על מלחמת העולם השנייה, שדרכה נחשפתי לתרומה הגדולה של השריון באותה מלחמה. לאחר מכן התחלתי לבנות דגמים של טנקים, וכולם ידעו שאני מחובר מאוד לעניין. בנוסף אני מאמין גדול בהכרעת הקרב על ידי תמרון, וחיל הרגלים והשריון הם חילות התמרון בצבא. העוצמה שמביא השריון לקרב מאוד הקסימה אותי, ולכן נמשכתי אליו. הרבה חבר'ה צעירים נמשכים יותר לסממנים של החי"ר, אבל אחד הדברים המדהימים בשריון זה שאתה לומד להתאהב במכונה לאחר שאתה מגיע. בהתחלה השריון מאחור, אבל לאחר כמה חודשים המוטיבציה עולה והיא גבוהה יותר מאשר בחי"ר. גם העובדה שבסופו של דבר אתה עם עוד שלושה אנשי צוות בטנק כל הזמן, ולפעמים כמה ימים ללא הפסקה, זה מחבר ומייצר תלכיד אנושי מאוד משמעותי, ובגלל זה אנשים בשלבים האלה מאוד אוהבים את השריון".
מפגש עם המוות
שירותו של הוכמן היה מאוד מגוון, הוא עבר ממקום למקום וצבר לא מעט ניסיון בחיל בגלל תפקידיו הרבים. "בנובמבר 87 אני מתגייס לשריון ומגיע לחטיבת ישי, שלא קיימת כבר כיום. לאחר הטירונות בצוקי עובדה, עלינו לגדוד 9, לצמ"פ, משם לקורס מפקדי טנקים, ולאחר מכן נשארתי בשיזפון מספר שנים, שם צמחתי עד לתפקיד סמ"פ. לאחר שסיימתי קורס מ"פ, עליתי לרמת הגולן, ופעם ראשונה הגעתי לחטיבה 7 בגדוד 82 ופיקדתי על פלוגת מסלול. לצד ההתקדמות, קראתי עוד ועוד על ההיסטוריה הצבאית של צה"ל, ובכלל על צבאות בעולם, עם דגש על חילות היבשה".
כמפקד נחשף הוכמן למצבי לחימה ופגיעה ואובדן של חייליו. "בתקופה שפיקדתי על פלוגה א' הייתי הרבה בבופור, בשנת 93' לא הגעתי הביתה שבעים יום, ולצערי, הפעם הראשונה שיצאתי הייתה להלוויה של אחד המ"טקים (מפקד טנק) שלי. הוא נהרג בקרב שהיה ליד מוצב דלעת, לא רחוק מהבופור, וזו הפעם הראשונה שיצא לי הן לאבד חייל והן להרוג בעצמי. לאחר לבנון חזרנו לאימון, ומשם חזרתי ל-460, לפקד על קורס מפקדי טנקים".
לאחר כמה שנים אינטנסיביות ליאור יצא לטיול קצר של ארבעה חודשים בדרום אמריקה, לאחר שחתם על תכנית "אופק", תכנית המשלבת לימודים וחתימה על עוד כמה שנים טובות בקבע. "לאחר הטיול חזרתי ללבנון וזו הייתה תקופה לא פשוטה, שבה פגעו לנו בשיירות עם טילי 'סאגר'. לאחר שסיימתי תפקיד סמג"ד בגדוד 82 יצאתי ללימודי משפטים ומנהל עסקים במרכז הבינתחומי בהרצליה. כאיש קבע שימשתי פרויקטור של החטיבה בזמן החופשות, ובאותו זמן עסקתי בפיתוח יכולת ההתמודדות של הטנקים אל מול איום הנ"ט. לאחר הלימודים שימשתי כקצין אג"ם בחטיבה 7, מג"ד בגדוד 82, ולאחר מכן מג"ד בגדוד 198. לאחר מכן, מתוך מגמה להכשיר קצינים בתחומים נרחבים יותר מתחום עיסוקם העיקרי, התמניתי לראש ענף התכנון של זרוע היבשה".
כשצה"ל קפץ קדימה
מלחמת לבנון השנייה לא השאירה את הוכמן בתפקיד המטה, וכאיש שטח הוא לחץ לצאת ולתת את חלקו בקרבות. "לאחר שפרצה מלחמת לבנון השנייה, מאוד בער לי לחזור לשטח וביקשתי לסייע כמה שניתן. לצערי ולמזלי, נפצע מג"ד גדוד 9, ואני קיבלתי את הגדוד ופיקדתי עליו בשלושת הימים האחרונים של הלחימה בסלוקי. הגדוד היה במצב לא פשוט בכלל, המג"ד נפצע לא קל, וגם לאחר המלחמה המשכתי איתם במשך חודשיים עד שהמג"ד הבריא וחזר. לאחר ארבעה חודשים נוספים כראש ענף תכנון, הפכתי למפקד חטיבה 4, אחת מחטיבות המילואים של השריון. זה היה תפקיד מאתגר מאוד, כיוון שבזמני החטיבה הייתה חטיבת השריון הראשונה שעברה הסבה מטנק מרכבה 1 למרכבה 4, תהליך מאתגר ומורכב ביותר. במקביל לתפקיד זה, הייתי מדריך בקורס מפקדי פלוגות, ולאחר מכן מדריך של מפקדי גדודים, ולאחר שנה יצאתי ללימודי תואר שני והמשכתי להוביל את המעבר של החטיבה למרכבה 4".
לאחר שהוכמן סיים את לימודיו שימש בעוד תפקיד קצר, ומשם עבר לפקד על המרכז לאימון באש בצאלים, תפקיד שהחל במארס 2010. "המרכז לאימונים באש הוא למעשה אחת מארבע מגמות שקיימות בצאלים, והוא החלק הגדול והמשמעותי ביותר. המגמה הזו אחראית על אימון כל גדודי מערך המילואים של השריון, חי"ר, הנדסה קרבית ויחידת הסיור של הסדירים. כל יחידה מגיעה אחת לשנתיים לשבוע אימונים אינטנסיבי שרובו מתקיים באש חיה".
עשית הרבה תפקידים, מה מושך אדם להתפתח ולהתקדם דווקא בצבא?
"אני חשוב שזה הרצון להשפיע. הרבה תחנות בחיי כמפקד היו תחנות שהיקף ההשפעה שלהן היה מאוד נרחב. כמו, לדוגמה, כמפקד מגמת קורס מפקדים וממ"פים. אם אתה בן אדם שאוהב להשפיע, זה חלק מהדרייב להמשיך ולהתקדם. נושא הפיקוד בכלל מאוד מושך אותי, לפקד ולהנחיל את הידע והמיומנות, זה דבר שאני מאוד מעוניין לעסוק בו. השילוב של הצורך במנהיגות ושל הרצון להשפיע גרם לכך שאותי זה מאוד משך ומאוד מושך הלאה".
היום כבר לא מדברים רק על תרומה למדינה, אלא גם על מימוש עצמי, זה פוגע ברמת השירות?
"אני חושב שזה מאוד חשוב, אני מאמין שצריך לתת למדינה, ושזה כשלעצמו חזק ומושך משמעותית, אבל זה לא העניין היחיד. המשלים אותו זה הרצון לממש, לקבוע לעצמך יעדים ולהשיג אותם. שני הנתיבים האלו הולכים יחד, וזה בסדר גמור".
גם היום צריכים תכניות אטרקטיביות כדי להשאיר קצינים בצבא?
"לא, אז זו הייתה תקופה אחרת, זה היה בתקופת האינתיפאדה, וגם ההיי-טק התחיל לפרוח, ואנשים רצו לצאת מהצבא. היום אנחנו ממש לא שם, יש לצבא בעיות של עשירים, וצריך לבחור מבין רבים וטובים את המתאימים ביותר".
מה גרם לשינוי?
"התגברות האיום על העורף חִלחלה להרבה שכבות באוכלוסייה, ואנשים מרגישים שעכשיו זה במשמרת שלנו, כי האיום על הבית התחיל להיות יותר בולט וגרם לרצון להתגייס. אני לא בטוח שזה רק זה, אבל אני מניח שזה גם בוודאי השפיע".
מלחמת לבנון השנייה חשפה שנושא האימונים ממש הוזנח ושהמצב היה חמור, איך דבר כזה קורה?
"תראה, אף אחד לא היה מטומטם כשהוא הוריד את כמות האימונים בצורה כזו. זו הייתה תקופה שהיו הרבה פיגועים, וזה מצב בלתי סביר בעליל שכל תחושת הביטחון של האזרח תרד בצורה כל כך משמעותית. בעקבות המצב הזה החליטו לקחת את הכוח הסדיר ולשים אותו כמו שמיכה על האש. ומי שלקח את הסיכון שהכוח הסדיר ייקח את נושא הביטחון והמילואים יחליף אותו בבט"ש, ידע שתהיה ירידה ברמת האימונים. אין ספק שכאשר זה הגיע למלחמה, הביצועים היו מאכזבים, אבל אני יכול להבין מאיפה ההחלטה הזו הגיעה, וזה היה מחושב. אני יכול להגיד, שלשמחתי, היום גרף האימונים הוא מאוד חזק, וההתנדבות חזקה מאוד".
לא מעט חיילים מרגישים שהם פראיירים...
"הם לא פראיירים והם לא אומרים שהם כאלה. חוסר השוויון בשירות מפריע, אבל הם לא מרגישים ככה. חשוב לשים לב שכך זה היה תמיד, בכל מקום יש את הקבוצה שנושאת יותר בנטל. אני לא שומע את המילה הזו, לא אצל החיילים ולא אצל המפקדים. בוודאי שהם היו שמחים לפיצוי על כך, אבל חשוב לדעת שמי שרוצה, בקלות יכול לצאת, ואתה רואה שרבים רוצים ומרגישים את החשיבות של העניין ובאים לשרת ולמילואים".
איפה אתה רואה את השינוי של צה"ל בשנים האחרונות?
"בכל מה שקשור לציוד, בנינו תכנית של מיליארדים לרכישת ציוד טוב ואיכותי, וכיום אפשר לומר, שבכל התחומים, הציוד של חיילי המילואים נמצא באותה הרמה כמו הציוד של הסדיר. זה רק תשתית, והיא כשלעצמה לא מספיקה. אני חושב שהצבא קפץ דרמטית ברמת האימונים, הוא הצליח לייצב את הגרף ולדאוג לאימונים ביחידות מסוימות גם בפעם שנייה ושלישית, כדי לשפר את התוצאות. בכלל, במרכז לאימון באש, חרטנו על דגלנו את איכות האימונים. אם בעבר האימון היה מאוד דיכוטומי, אז היום אנו מצליחים לייצר אימונים מגוונים שמדמים מצבים שונים ומצבי אמת. לדוגמה, יש יחידות שישר עם ההגעה לבסיס יוצאות, כבר ביום הראשון, לתרג"ד (תרגיל גדודי), כי זה מה שיקרה במציאות. או, לצורך העניין, איפה שניתן, אנחנו מוציאים את החיילים לאימון בשטח שעליו הם אחראים, כדי ליצר אתגר אמיתי שאיתו יפגשו במלחמה אמיתית".
אוגדונר? למה לא
תוך כדי פיתוח קריירה צבאית הקים ליאור את משפחתו. ב-1999 התחתן עם בת זוגתו עידית, בזמן שהיה סטודנט לתואר ראשון. "התחתנתי ב-99, הייתי בלימודים והיה קשה לצפות את האינטנסיביות של התפקידים האלו כי הייתי באותה תקופה בלימודים, כמעט כמו כל סטודנט. האסימון נחת בתפקיד קצין האג"ם".
אז באמת איך אתה בבית?
"זו גבורה מסוג אחר. זה סיפור מורכב, למעשה, זה לעשות את הרוב די לבד. עידית יוצקת את רוב התוכן ועושה הרבה, למרות שבסופי השבוע אני לא נותן להם לזוז ממני, ואנחנו מבלים הרבה ביחד. אבל למרות זאת היא עושה את הרוב לבד. אם אתה רוצה להגיע לשירות משמ
ולהצליח, זה מתנקז לכך שעיקר התשלום הוא בנושא המשפחה, ולכן אמרתי שעיקר הגבורה נמצא פה".
לקראת התפקיד החדש, מה היעד?
"בסיס שיזפון הוא בסיס מאוד מאתגר, במיוחד לאחר השינויים האחרונים. רוב האימונים וההכשרות של השריון מתקיימים כיום במקום אחד, מההכשרה הראשונית של טירונים עד לקורס קציני שריון. למעשה אתה אחראי על הרבה מאוד, ויכולת ההשפעה שלך מאוד נרחבת. ואני רוצה להשקיע מאוד בתפקיד הזה ולעשות אותו על הצד הטוב ביותר. המורכבות שם היא כל כך גבוהה, וזה אתגר אדיר".
ולאן אתה מכוון בהמשך?
"כבר בתור חייל צעיר רציתי להיות אוגדונר, עכשיו אני תפקיד אחד לפני, אז מובן שזה יעד. בכל מקרה, כל זמן שאני מרגיש מסופק ושהמערכת רוצה אותי, אני רוצה להמשיך הלאה. אני לא יודע אם השמיים הם הגבול, אבל אני בהחלט רוצה להיות מפקד אוגדה, אבל כרגע אני לא עוסק בזה. התפקיד החדש מציב בפני אתגר משמעותי, ואני עסוק רק בו".
כמפקד בשריון - לעצם חטיפתו של גלעד שליט יש השפעה על החיילים?
"אני לא חושב שיש סיכון מוגבר באיום מהסוג הזה לטנקיסטים. זה חלק מהאיומים שיש על חיילים, ואלו איומים שאנחנו צריכים לתת להם מענה. באותה תקופה הייתי מפקד על מילואים וזה לא בשיח של החיילים, למה זה קרה דווקא לנו? או שאלות דומות. מדברים על זה כי מדובר בחייל של צה"ל, אבל אין חשש מוגבר דווקא לחיילי שריון. בסופו של דבר, ערך הרעות בשריון הוא בדי-אן-איי של השריון, הוא תמיד חשוב אצל חיילים, והוא מאוד חזק בשריון. פציעה קלה של אחד מאנשי הצוות משביתה את כל הצוות, וזה ערך מאוד דרמטי בשריון. לי כשריונר זה יותר מחשוב שהוא ישוב".
"רק תבואו"
משפחת הוכמן מתגוררת בשכונה "צבאית" למדי ולליאור יש רק מחמאות להרעיף על העיר. "זו עיר מדהימה בעיניי, איכות החיים והחינוך פה מאוד טובים. אני מאוד מרוצה ממה שיש פה, וזה גם מאוד נוח כי היא באמצע הדרך בין ירושלים לתל אביב, ובסך הכל אנחנו ממש מרוצים ושמחים על הבחירה".
כשאני שואל אותו לסיום אם הוא רוצה לומר משהו לבני הנוער שמתלבטים, ליאור עונה כי הוא לא יכול להילחם בתפיסות הגבריות שיחידות החי"ר מייצרות אצל בני הנוער. לטענתו הוא בטוח שבסופו של דבר מי שירצה שירות מאתגר, מרתק ועם יכולות קידום משמעותיות ומהירות, יבחר בשריון. "מי שיבוא, גם אם לא ברצון מלא, אני יודע מניסיון, שהמוטיבציה תוך זמן קצר עולה באופן משמעותי, אני לא דואג".
שבתי בנדט (מאתר M NEWS, 6 ביולי 2011)
אלוף משנה ליאור הוכמן, מפקד המרכז לאימון באש בצאלים ותושב העיר, ייכנס בימים לתפקיד היוקרתי של מפקד בסיס שיזפון - המתקן שמרכז את רוב ההכשרות והאימונים של חיל השריון, מהכניסה לצבא ועד לקורס הקצינים של החיל.
הוכמן, בן 42, נשוי לעידית ואב לשלושה בנים: ארז בן העשר, איתי בן התשע ואייל בן השנתיים. הוא החל את שירותו הצבאי בשריון מתוך בחירה, בניגוד לרבים אחרים, הוא ביקש זאת מראש, ולא קיבל את זה כגזירה מלמעלה בגלל פרופיל נמוך או צורך של הצבא. בחירה זו על פי דבריו מושפעת מאוד מחיי ילדותו, ולא, אין לו אב בעל קריירה צבאית ענפה בחיל השריון.
"נולדתי וגדלתי בנתניה. מגיל מאוד צעיר נמשכתי לעיסוק בתחומי היסטוריה צבאית, אפשר לומר שאני סוג של פריק להיסטוריה צבאית"" הוא אומר. "הייתי בנוער שוחר מדע ואמנות, בגדנ"ע אוויר ולמדתי פיזיקה ומתמטיקה בתיכון 'שרת' בעיר. מאז שחשבתי על הצבא וכבר בבקו"ם, הייתי בין הבודדים שביקשו להגיע לשריון".
בכל זאת, לא העדפת יחידת חי"ר אטרקטיבית?
"לא, מהקריאה על המלחמות פשוט התאהבתי בחיל. מאוד נמשכתי לחיל, לאחר שהתמקדתי בקריאה על מלחמת העולם השנייה, שדרכה נחשפתי לתרומה הגדולה של השריון באותה מלחמה. לאחר מכן התחלתי לבנות דגמים של טנקים, וכולם ידעו שאני מחובר מאוד לעניין. בנוסף אני מאמין גדול בהכרעת הקרב על ידי תמרון, וחיל הרגלים והשריון הם חילות התמרון בצבא. העוצמה שמביא השריון לקרב מאוד הקסימה אותי, ולכן נמשכתי אליו. הרבה חבר'ה צעירים נמשכים יותר לסממנים של החי"ר, אבל אחד הדברים המדהימים בשריון זה שאתה לומד להתאהב במכונה לאחר שאתה מגיע. בהתחלה השריון מאחור, אבל לאחר כמה חודשים המוטיבציה עולה והיא גבוהה יותר מאשר בחי"ר. גם העובדה שבסופו של דבר אתה עם עוד שלושה אנשי צוות בטנק כל הזמן, ולפעמים כמה ימים ללא הפסקה, זה מחבר ומייצר תלכיד אנושי מאוד משמעותי, ובגלל זה אנשים בשלבים האלה מאוד אוהבים את השריון".
מפגש עם המוות
שירותו של הוכמן היה מאוד מגוון, הוא עבר ממקום למקום וצבר לא מעט ניסיון בחיל בגלל תפקידיו הרבים. "בנובמבר 87 אני מתגייס לשריון ומגיע לחטיבת ישי, שלא קיימת כבר כיום. לאחר הטירונות בצוקי עובדה, עלינו לגדוד 9, לצמ"פ, משם לקורס מפקדי טנקים, ולאחר מכן נשארתי בשיזפון מספר שנים, שם צמחתי עד לתפקיד סמ"פ. לאחר שסיימתי קורס מ"פ, עליתי לרמת הגולן, ופעם ראשונה הגעתי לחטיבה 7 בגדוד 82 ופיקדתי על פלוגת מסלול. לצד ההתקדמות, קראתי עוד ועוד על ההיסטוריה הצבאית של צה"ל, ובכלל על צבאות בעולם, עם דגש על חילות היבשה".
כמפקד נחשף הוכמן למצבי לחימה ופגיעה ואובדן של חייליו. "בתקופה שפיקדתי על פלוגה א' הייתי הרבה בבופור, בשנת 93' לא הגעתי הביתה שבעים יום, ולצערי, הפעם הראשונה שיצאתי הייתה להלוויה של אחד המ"טקים (מפקד טנק) שלי. הוא נהרג בקרב שהיה ליד מוצב דלעת, לא רחוק מהבופור, וזו הפעם הראשונה שיצא לי הן לאבד חייל והן להרוג בעצמי. לאחר לבנון חזרנו לאימון, ומשם חזרתי ל-460, לפקד על קורס מפקדי טנקים".
לאחר כמה שנים אינטנסיביות ליאור יצא לטיול קצר של ארבעה חודשים בדרום אמריקה, לאחר שחתם על תכנית "אופק", תכנית המשלבת לימודים וחתימה על עוד כמה שנים טובות בקבע. "לאחר הטיול חזרתי ללבנון וזו הייתה תקופה לא פשוטה, שבה פגעו לנו בשיירות עם טילי 'סאגר'. לאחר שסיימתי תפקיד סמג"ד בגדוד 82 יצאתי ללימודי משפטים ומנהל עסקים במרכז הבינתחומי בהרצליה. כאיש קבע שימשתי פרויקטור של החטיבה בזמן החופשות, ובאותו זמן עסקתי בפיתוח יכולת ההתמודדות של הטנקים אל מול איום הנ"ט. לאחר הלימודים שימשתי כקצין אג"ם בחטיבה 7, מג"ד בגדוד 82, ולאחר מכן מג"ד בגדוד 198. לאחר מכן, מתוך מגמה להכשיר קצינים בתחומים נרחבים יותר מתחום עיסוקם העיקרי, התמניתי לראש ענף התכנון של זרוע היבשה".
כשצה"ל קפץ קדימה
מלחמת לבנון השנייה לא השאירה את הוכמן בתפקיד המטה, וכאיש שטח הוא לחץ לצאת ולתת את חלקו בקרבות. "לאחר שפרצה מלחמת לבנון השנייה, מאוד בער לי לחזור לשטח וביקשתי לסייע כמה שניתן. לצערי ולמזלי, נפצע מג"ד גדוד 9, ואני קיבלתי את הגדוד ופיקדתי עליו בשלושת הימים האחרונים של הלחימה בסלוקי. הגדוד היה במצב לא פשוט בכלל, המג"ד נפצע לא קל, וגם לאחר המלחמה המשכתי איתם במשך חודשיים עד שהמג"ד הבריא וחזר. לאחר ארבעה חודשים נוספים כראש ענף תכנון, הפכתי למפקד חטיבה 4, אחת מחטיבות המילואים של השריון. זה היה תפקיד מאתגר מאוד, כיוון שבזמני החטיבה הייתה חטיבת השריון הראשונה שעברה הסבה מטנק מרכבה 1 למרכבה 4, תהליך מאתגר ומורכב ביותר. במקביל לתפקיד זה, הייתי מדריך בקורס מפקדי פלוגות, ולאחר מכן מדריך של מפקדי גדודים, ולאחר שנה יצאתי ללימודי תואר שני והמשכתי להוביל את המעבר של החטיבה למרכבה 4".
לאחר שהוכמן סיים את לימודיו שימש בעוד תפקיד קצר, ומשם עבר לפקד על המרכז לאימון באש בצאלים, תפקיד שהחל במארס 2010. "המרכז לאימונים באש הוא למעשה אחת מארבע מגמות שקיימות בצאלים, והוא החלק הגדול והמשמעותי ביותר. המגמה הזו אחראית על אימון כל גדודי מערך המילואים של השריון, חי"ר, הנדסה קרבית ויחידת הסיור של הסדירים. כל יחידה מגיעה אחת לשנתיים לשבוע אימונים אינטנסיבי שרובו מתקיים באש חיה".
עשית הרבה תפקידים, מה מושך אדם להתפתח ולהתקדם דווקא בצבא?
"אני חשוב שזה הרצון להשפיע. הרבה תחנות בחיי כמפקד היו תחנות שהיקף ההשפעה שלהן היה מאוד נרחב. כמו, לדוגמה, כמפקד מגמת קורס מפקדים וממ"פים. אם אתה בן אדם שאוהב להשפיע, זה חלק מהדרייב להמשיך ולהתקדם. נושא הפיקוד בכלל מאוד מושך אותי, לפקד ולהנחיל את הידע והמיומנות, זה דבר שאני מאוד מעוניין לעסוק בו. השילוב של הצורך במנהיגות ושל הרצון להשפיע גרם לכך שאותי זה מאוד משך ומאוד מושך הלאה".
היום כבר לא מדברים רק על תרומה למדינה, אלא גם על מימוש עצמי, זה פוגע ברמת השירות?
"אני חושב שזה מאוד חשוב, אני מאמין שצריך לתת למדינה, ושזה כשלעצמו חזק ומושך משמעותית, אבל זה לא העניין היחיד. המשלים אותו זה הרצון לממש, לקבוע לעצמך יעדים ולהשיג אותם. שני הנתיבים האלו הולכים יחד, וזה בסדר גמור".
גם היום צריכים תכניות אטרקטיביות כדי להשאיר קצינים בצבא?
"לא, אז זו הייתה תקופה אחרת, זה היה בתקופת האינתיפאדה, וגם ההיי-טק התחיל לפרוח, ואנשים רצו לצאת מהצבא. היום אנחנו ממש לא שם, יש לצבא בעיות של עשירים, וצריך לבחור מבין רבים וטובים את המתאימים ביותר".
מה גרם לשינוי?
"התגברות האיום על העורף חִלחלה להרבה שכבות באוכלוסייה, ואנשים מרגישים שעכשיו זה במשמרת שלנו, כי האיום על הבית התחיל להיות יותר בולט וגרם לרצון להתגייס. אני לא בטוח שזה רק זה, אבל אני מניח שזה גם בוודאי השפיע".
מלחמת לבנון השנייה חשפה שנושא האימונים ממש הוזנח ושהמצב היה חמור, איך דבר כזה קורה?
"תראה, אף אחד לא היה מטומטם כשהוא הוריד את כמות האימונים בצורה כזו. זו הייתה תקופה שהיו הרבה פיגועים, וזה מצב בלתי סביר בעליל שכל תחושת הביטחון של האזרח תרד בצורה כל כך משמעותית. בעקבות המצב הזה החליטו לקחת את הכוח הסדיר ולשים אותו כמו שמיכה על האש. ומי שלקח את הסיכון שהכוח הסדיר ייקח את נושא הביטחון והמילואים יחליף אותו בבט"ש, ידע שתהיה ירידה ברמת האימונים. אין ספק שכאשר זה הגיע למלחמה, הביצועים היו מאכזבים, אבל אני יכול להבין מאיפה ההחלטה הזו הגיעה, וזה היה מחושב. אני יכול להגיד, שלשמחתי, היום גרף האימונים הוא מאוד חזק, וההתנדבות חזקה מאוד".
לא מעט חיילים מרגישים שהם פראיירים...
"הם לא פראיירים והם לא אומרים שהם כאלה. חוסר השוויון בשירות מפריע, אבל הם לא מרגישים ככה. חשוב לשים לב שכך זה היה תמיד, בכל מקום יש את הקבוצה שנושאת יותר בנטל. אני לא שומע את המילה הזו, לא אצל החיילים ולא אצל המפקדים. בוודאי שהם היו שמחים לפיצוי על כך, אבל חשוב לדעת שמי שרוצה, בקלות יכול לצאת, ואתה רואה שרבים רוצים ומרגישים את החשיבות של העניין ובאים לשרת ולמילואים".
איפה אתה רואה את השינוי של צה"ל בשנים האחרונות?
"בכל מה שקשור לציוד, בנינו תכנית של מיליארדים לרכישת ציוד טוב ואיכותי, וכיום אפשר לומר, שבכל התחומים, הציוד של חיילי המילואים נמצא באותה הרמה כמו הציוד של הסדיר. זה רק תשתית, והיא כשלעצמה לא מספיקה. אני חושב שהצבא קפץ דרמטית ברמת האימונים, הוא הצליח לייצב את הגרף ולדאוג לאימונים ביחידות מסוימות גם בפעם שנייה ושלישית, כדי לשפר את התוצאות. בכלל, במרכז לאימון באש, חרטנו על דגלנו את איכות האימונים. אם בעבר האימון היה מאוד דיכוטומי, אז היום אנו מצליחים לייצר אימונים מגוונים שמדמים מצבים שונים ומצבי אמת. לדוגמה, יש יחידות שישר עם ההגעה לבסיס יוצאות, כבר ביום הראשון, לתרג"ד (תרגיל גדודי), כי זה מה שיקרה במציאות. או, לצורך העניין, איפה שניתן, אנחנו מוציאים את החיילים לאימון בשטח שעליו הם אחראים, כדי ליצר אתגר אמיתי שאיתו יפגשו במלחמה אמיתית".
אוגדונר? למה לא
תוך כדי פיתוח קריירה צבאית הקים ליאור את משפחתו. ב-1999 התחתן עם בת זוגתו עידית, בזמן שהיה סטודנט לתואר ראשון. "התחתנתי ב-99, הייתי בלימודים והיה קשה לצפות את האינטנסיביות של התפקידים האלו כי הייתי באותה תקופה בלימודים, כמעט כמו כל סטודנט. האסימון נחת בתפקיד קצין האג"ם".
אז באמת איך אתה בבית?
"זו גבורה מסוג אחר. זה סיפור מורכב, למעשה, זה לעשות את הרוב די לבד. עידית יוצקת את רוב התוכן ועושה הרבה, למרות שבסופי השבוע אני לא נותן להם לזוז ממני, ואנחנו מבלים הרבה ביחד. אבל למרות זאת היא עושה את הרוב לבד. אם אתה רוצה להגיע לשירות משמ
ולהצליח, זה מתנקז לכך שעיקר התשלום הוא בנושא המשפחה, ולכן אמרתי שעיקר הגבורה נמצא פה".
לקראת התפקיד החדש, מה היעד?
"בסיס שיזפון הוא בסיס מאוד מאתגר, במיוחד לאחר השינויים האחרונים. רוב האימונים וההכשרות של השריון מתקיימים כיום במקום אחד, מההכשרה הראשונית של טירונים עד לקורס קציני שריון. למעשה אתה אחראי על הרבה מאוד, ויכולת ההשפעה שלך מאוד נרחבת. ואני רוצה להשקיע מאוד בתפקיד הזה ולעשות אותו על הצד הטוב ביותר. המורכבות שם היא כל כך גבוהה, וזה אתגר אדיר".
ולאן אתה מכוון בהמשך?
"כבר בתור חייל צעיר רציתי להיות אוגדונר, עכשיו אני תפקיד אחד לפני, אז מובן שזה יעד. בכל מקרה, כל זמן שאני מרגיש מסופק ושהמערכת רוצה אותי, אני רוצה להמשיך הלאה. אני לא יודע אם השמיים הם הגבול, אבל אני בהחלט רוצה להיות מפקד אוגדה, אבל כרגע אני לא עוסק בזה. התפקיד החדש מציב בפני אתגר משמעותי, ואני עסוק רק בו".
כמפקד בשריון - לעצם חטיפתו של גלעד שליט יש השפעה על החיילים?
"אני לא חושב שיש סיכון מוגבר באיום מהסוג הזה לטנקיסטים. זה חלק מהאיומים שיש על חיילים, ואלו איומים שאנחנו צריכים לתת להם מענה. באותה תקופה הייתי מפקד על מילואים וזה לא בשיח של החיילים, למה זה קרה דווקא לנו? או שאלות דומות. מדברים על זה כי מדובר בחייל של צה"ל, אבל אין חשש מוגבר דווקא לחיילי שריון. בסופו של דבר, ערך הרעות בשריון הוא בדי-אן-איי של השריון, הוא תמיד חשוב אצל חיילים, והוא מאוד חזק בשריון. פציעה קלה של אחד מאנשי הצוות משביתה את כל הצוות, וזה ערך מאוד דרמטי בשריון. לי כשריונר זה יותר מחשוב שהוא ישוב".
"רק תבואו"
משפחת הוכמן מתגוררת בשכונה "צבאית" למדי ולליאור יש רק מחמאות להרעיף על העיר. "זו עיר מדהימה בעיניי, איכות החיים והחינוך פה מאוד טובים. אני מאוד מרוצה ממה שיש פה, וזה גם מאוד נוח כי היא באמצע הדרך בין ירושלים לתל אביב, ובסך הכל אנחנו ממש מרוצים ושמחים על הבחירה".
כשאני שואל אותו לסיום אם הוא רוצה לומר משהו לבני הנוער שמתלבטים, ליאור עונה כי הוא לא יכול להילחם בתפיסות הגבריות שיחידות החי"ר מייצרות אצל בני הנוער. לטענתו הוא בטוח שבסופו של דבר מי שירצה שירות מאתגר, מרתק ועם יכולות קידום משמעותיות ומהירות, יבחר בשריון. "מי שיבוא, גם אם לא ברצון מלא, אני יודע מניסיון, שהמוטיבציה תוך זמן קצר עולה באופן משמעותי, אני לא דואג".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה